משנה: 1a הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נִתְחַתֵּם. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף הַמֵּבִיא מִן הָרְקַם וּמִן הַחֶגֶר. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֲפִילוּ מִכְּפַר לוּדִים לְלוּד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִין אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נִתְחַתֵּם אֶלָּא הַמֵּבִיא מִמְּדִינַת הַיָּם וְהַמּוֹלִיךְ וְהַמֵּבִיא מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בִּמְדִינַת הַיָּם צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נִתְחַתֵּם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֲפִילוּ מֵהֵגֶּמוֹנֵייָא לְהֵגֶּמוֹנֵייָא.
Pnei Moshe (non traduit)
מהגמוניא להגמוניא. שני הגמונים בעיר אחת ומקפידים זה על זה. והלכה כחכמים:
רבן גמליאל אומר אף המביא מן הרקם ומן החגר. בין קדש ובין ברד מתרגמינן בין רקם ובין חגרא ומפרש בבבלי דבהא פליגי דת''ק סבר רקם וחגר אע''פ שהן מח''ל אין צריך שיאמר בפ''נ ובפ''נ לפי שהן עיירות הסמוכות לא''י וכ''ש המביא מכפר לודים שהיא ח''ל ללוד שהיא מא''י וסמוכה לה וגם מובלעת בתחומה שאין צריך שיאמר משום דס''ל בין סמוכות בין מובלעות גמירי דלשמה בעי ושכיחי עדים לקיימו ואתא ר''ג לאיפלוגי דדוקא במובלעות כמו מכפר לודים ללוד גמירי ושכיחי אבל סמוכות לבד כגון רקם וחגר לא גמירי ולא שכיחי ואתא ר' אליעזר לומר אפי' מכפר לודים ללוד דאע''פ שהן גמירי ושכיחי צריך שיאמר בפ''נ ובפ''נ כדי שלא תחלוק במדינת הים:
צריך. השליח שיאמר בפ''נ ובפ''נ ובגמ' פליגי בה אמוראי חד אמר טעמא לפי שאין בני ח''ל בקיאין בדקדוקי גיטין וח''א שלא תהא יושבת עגונה לפי שאין השיירות מצויות משם לכאן ואם יבא הבעל ויערער לומר לא כתבתיו אין עדים מצוי' לקיימו להכיר חתימת העדים ולפיכך הוצרכו לומר בפ''נ ובפ''נ והאמינוהו רבנן לשליח כבי תרי ושוב לא יועיל עירעור הבעל:
מתני' המביא גט ממדינת הים. כל חוצה לארץ קרי מדינת מדינת הים:
הלכה: הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם כול'. וְקַשְׁיָא. אִילּוּ הַמֵּבִיא שְׁטָר מַתָּנָה מִמְּדִינַת הַיָּם שֶׁמָּא חָשׁ לוֹמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. שַׁנְייָא הִיא שֶׁאֵינָן בְּקִיאִין בְּדִיקְדּוּקֵי גִיטִּין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. קַל הֵיקִלוּ עָלֶיהָ שֶׁלֹּא תְהֵא יוֹשֶׁבֶת עֲגוּנָה. וְהַייְנוֹ קַל. אֵנוֹ אֶלָּא חוֹמֶר. שֶׁאִילּוּ לֹא אָמַר לָהּ. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. אַף אַתְּ אֵין מַתִּירָהּ לְהִינָּשֵׂא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. חוֹמֶר שֶׁהֶחֱמַרְתָּה עָלֶיהָ מִתְּחִילָּה שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ לוֹמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. הֵיקַלְתָּה עָלֶיהָ בְסוֹף שֶׁאִם בָּא וְעִירְעֵר עֱרָרוֹ בָטֵל. רִבִּי מָנָא סְבַר מֵימַר. בְּעֶרֶר שֶׁחוּץ לְגוּפוֹ. אֲבָל בְּעֶרֶר שֶׁבְּגוּפוֹ כְּעֶרֶר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ. אֲפִילוּ כְּעֶרֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן. מִכֵּיוָן דְּתֵימַר דְּטַעֲמָא חוֹמֶר שֶׁהֶחֱמַרְתָּה עָלֶיהָ מִתְּחִילָּה שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ לוֹמַר. בְּפָנַיי נֶחְתַּם. הֵיקַלְתָּה עָלֶיהָ בְסוֹף שֶׁאִם בָּא וְעִרֵר עֱרָרוֹ בָטֵל. הֲוֵוי לֹא שַׁנְייָא. הוּא עֶרֶר שֶׁחוּץ לְגוּפוֹ הוּא עֶרֶר שֶׁבְּגוּפוֹ. הוּא עֶרֶר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ הוּא עֶרֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא חֲתָמוֹ בְעֵדִים פְּסוּלִין. אָמַר רִבִּי אָבוּן. אֵינוֹ חָשׁוּד לְקַלְקְלָהּ בִּידֵי שָׁמַיִם. בְּבֵית דִּין הוּא חָשׁוּד לְקַלְקלָהּ. שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאִם בָא וְעִרֵר עֱרָרוֹ בָטֵל אַף הוּא מַחְתִּמוֹ בְּעֵדִים כְּשֵׁירִין.
Pnei Moshe (non traduit)
והיינו קל. בתמיה הא אינו אלא חומר שאילו כו' וקאמר ר' יוסי דחומר שהחמרת עליה בתחילה קל הוא לבסוף שאם יבא הבעל ויערער ערעורו בטל לפי שהאמינו חכמים לשליח כשאמר בפ''נ ובפ''נ:
שמתוך. כלומר אם כן אמור מעתה מתוך שהוא יודע שאם יבא ויערער אין בדבריו כלום אף הוא מחתמו בעדים כשרים שלא תתקלקל בידי שמים על ידו:
א''ר אבון אינו חשוד לקלקלה בידי שמים. כלומר להא ודאי לא חיישינן שיתכוין במזיד לקלקלה שתנשא שלא כדין דלא חשדינן ליה בהא אלא בב''ד הוא דחשוד לקלקלה לבא לפני הבית דין ולומר מזויף הוא שלא יתירוה לינשא:
וחש לומר שמא חתמו בעדים פסולין. כלומר הא אכתי איכא למיחש שיכוין הבעל לקלקלה לחתום הגט בעדים פסולין ומאי מהני בפני נכתב ובפני נחתם לחששא זו:
אמר ר' יוסי בר בון. דלא היא אלא מכיון דהצריכו חכמים להשליח לומר בפני נכתב ובפני נחתם משום חומר כו' להקל עליה שלא יהא הבעל מהימן אין חילוק בין ערר שחוץ לגופו ובין ערר שבגופו וכן בערער שאין בו ממש ליש בו ממש דהאמינו חכמים לשליח כבי תרי ותו לא מהימן מידי:
אפי' בערער שיש בו ממש. הוא ג''כ בלשון תמיה כלומר דמי מסתברא שאפי' בערער שרואין אנו שיש בו ממש שלא להאמינו אלא ודאי דמהימן:
בערר שאין בו ממש. כלומר ואפילו את''ל בערער שבגופו נמי לא מהימן מן הסברא הוא דדוקא בערער שאין בו ממש בדבריו:
אבל בערר שבגופו. בלשון תמיה הוא כלו' בעירער שבגופו של גט שאומר לא כתבתיו ומזויף הוא ודאי מן הסברא הוא דיש להאמינו:
ר' מנא סבר מימר. דדוקא בעירעור שהוא חוץ לגוף הגט הוא דלא מהימן הבעל כגון שיאמר תנאי היה עם הגט וכה''ג:
ר' יוחנן אמר. היינו טעמא לפי שקל היקלי עליה כדפרישית במתני' וכדמסיק:
שנייא היא. בגיטין לפי שאין בני מדה''י בקיאין בדקדוקי גיטין ולפיכך הוצרכו להשליח לומר בפני נכתב ובפני נחתם וממילא שיילינן ליה אם נכתב כתיקונו ולשמה:
גמ' וקשיא. לן על מתני' אלו המביא שטר מתנה לחבירו ממדינת הים שמא חששו לומר בפ''נ ובפ''נ ומפני מה חששו חכמים בגיטין יותר מבשאר שטרות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source